מביך

View Comments

רונית רוקאס פירסמה היום בקפטן אינטרנט המלצה על אתר הספר "מורה נבוכים" לרמב"ם, שתרגומו החדש בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב הועלה לאחרונה, כלשונה, לרשת.

וכך היא כותבת: "הרמב"ם כתב [...] בכתיבה שנועדה להביך קוראים נטולי הבנה או כושר אינטלקטואלי", והיא מוסיפה אבחנה פילוסופית חדה ודקה, לפיה יש מידה מסוימת של אירוניה בפרסומו של הספר באינטרנט, "באופן הסותר את תפישתו האריסטוקרטית של מחברו". מרשים. מצד אחד – מביך את הטפשים, מצד שני – תער פילוסופי. נצחון-קטן! אבל יש אבל.

רוקאס טועה פעמיים: הרמב"ם לא ניסה להביך את הטפשים, אלא להקשות עליהם מלקרוא בספר. את דבריו כיוון אל אוכלוסיה מצומצמת, ולא בשל איזה אינטלקטואליזם, שלכאורה עדיף, אליבא דרוקאס, על פני מבוכת העניים והטפשים, אלא בדיוק להפך – דווקא בשל מבוכתם המוצהרת של הספורים מבין העשירים והמלומדים, הספורים שמרשים לעצמם להיות מובכים במבוכת סוקרטס, מבוכת זה שיודע דבר אחד, כלומר יודע שאינו יודע דבר.

ולא רק זאת אלא גם זאת: רוקאס מצביעה על אירוניה בין נסיון הרמב"ם להסתיר את הידע ולשלוט בו לבין העלאתו לאינטרנט. טענות מעניינות, שהועלו – איך המקרים הצטרפו! – בכתבתו של אסף תמרי שפורסמה לפני ארבעה ימים בלבד ב-nrg הרשת. בכתבה הצביע תמרי על הבעיות הללו, וראיין את פרופ' מנחם לורברבוים ופרופ' משה הלברטל, שנתנו את דעתם על שאלת הפצת הידע, ועל השלכותיה – אם ישנן כאלה. ואם אנחנו כבר בעניין של לתקן-פה-לתקן-שם, הספר לא עלה לאחרונה, כפי שטענה רוקאס, אלא לפני שנה.

אבל הטעויות של רוקאס הן רק בעובדות. כולו פילוזופיה, אה? חה חה. חה חה. מכל מקום, רוקאס, כמובן, לא קראה את הכתבה של תמרי. הרי לא יכול להיות, כלומר – אחרת בוודאי היתה נותנת איזשהו קרדיט, למישהו, או לפחות, לא הייתה חוסכת, בצורה כל כך מביכה, את הקרדיט מעצמה.

  • ואתה,
    משורר אתה.
  • אתה סקרן ומתעניין.
  • טומי
    אולי אני כזה, אבל בעיקר אני מופתע מהדברים. איפה לומדים את זה באוניברסיטת תל אביב?
  • אתה מרגיע ונדיב.
  • טומי
    תומר, אם הצחוקים גורמים לך להרגיש יותר טוב, מה טוב.
  • אתה חכם.
  • טומי
    תומר, חזרת לבדיחות וזה טוב, כמו שאמרתי האבידונים ממש מתאים לך - היה יותר טוב אם היית כותב "קבלו אטומי" - אבידון מושלם.
    אבל לא הבנת את האלף בית של מה זה כתיבה איזוטרית. הרמב"ם אגב בהחלט לא ראה בטפשים אאנשים באותו מובן שבו הוא ראה את החכם כאדם.
  • גבירותי ורבותי, פנקסניות ופנקסנים – קבלו את טומי!
  • טומי
    בשם איבן חלדון. איבן סצינה אבל פחות מביך לכתוב אבידונים.
  • טומי
    בשמו ובשם בנו בהם אתה נשבע - את השאלות הפילוסופיות של איבן רושד ואיבן סינה לא יכריעו בנרג אפילו לא בלברטל ולוברבוים. ממי עוד תביא ראיה מאתר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב? מחיים באר?
    יותר עדיף תכתוב אבידנים. זה מצחיק.
  • על מה, טומי, בשם האל וכו', אתה מדבר?
  • טומי
    תומר - זה איבן סינה ולא איבן-סצינה!
  • אולי אתה צודק, משה, אבל קשה לי להאמין. ראשית כל, משום שהספר יצא לפני שנה, וכך גם האתר. שנית, אני די משוכנע שההתייחסות של תמרי לדרך ההפצה הרמב"מית מול דרך ההפצה האינטרנטית של הידע היא התייחסות ראשונית ומקורית. שלישית, גם אם היה קומוניקט, ואני טועה בהנחותי, והתפרצתי לדלת פתוחה וכו', עדיין יש בהפניה הקטנה הזו בקפטן שתי טעויות.
  • משה
    תברר אם יחצני האוניברסיטה לא הוציאו איזה חומר קד"מ לספר, שבו הם מצביעים על שתי הנקודות. אם כך היא - אז אין שם פלגיאט, אלא עבודה טובה יותר של כתב נרג, שלקח את הדברים ופיתח בעצמו וייתכן שרוקאס הסתפקה בקומוניקט.
    יכול להיות. לא בטוח. תבדוק.
  • נ'.
    מנוגד לרוחו - ברור - וגם התייחסות בהמית למבוכה אינטלקטואלית.
  • תודה, נ', על התיקון. אולי באמת ניסחתי את הדברים בצורה גסה, אך בכל אופן, המבוכה אינה גנאי אצל הרמב"ם, אלא שער-כניסה לחוכמה. רוקאס מציגה את המבוכה כדבר נלעג. וזה, תקן אותי אם אני טועה, ממש לא לעניין.
  • נ'.
    נראה לי, יקר, שגם אתה קצת טועה: "הרמב"ם לא ניסה להביך את הטפשים, אלא להקשות עליהם מלקרוא בספר." - אפשר. אבל יש הרואים בכתיבתו כאמנות המורכבת רבדים שונים, המופנים לאוכלוסיות שונות: כל אחד בשפתו וכפי יכולתו הבנתו השכלית יש לו חלק במורה.

    וכך, על פניו, אני לא מצליח לראות את האירוניה המדוברת, מלבד אולי איזה גיחוך של הרמב"ם, שכמו אומר: "אדרבא, שיקראו." :)
  • Calvin
    העניין הזה מוכר - ומוכנה "הפרדוקס האיזוטרי" - זאת אומרת שמצד אחד יש לך גוף ידע איזוטרי ונסתר שאתה לא מעוניין שכל אחד יידע, מצד שני אתה צריך להפיץ אותו הלאה, לשמר אותו איכשהו.

    רוקאס באמת טועה.
blog comments powered by Disqus