מביך
28 במרץ
רונית רוקאס פירסמה היום בקפטן אינטרנט המלצה על אתר הספר "מורה נבוכים" לרמב"ם, שתרגומו החדש בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב הועלה לאחרונה, כלשונה, לרשת.
וכך היא כותבת: "הרמב"ם כתב [...] בכתיבה שנועדה להביך קוראים נטולי הבנה או כושר אינטלקטואלי", והיא מוסיפה אבחנה פילוסופית חדה ודקה, לפיה יש מידה מסוימת של אירוניה בפרסומו של הספר באינטרנט, "באופן הסותר את תפישתו האריסטוקרטית של מחברו". מרשים. מצד אחד – מביך את הטפשים, מצד שני – תער פילוסופי. נצחון-קטן! אבל יש אבל.
רוקאס טועה פעמיים: הרמב"ם לא ניסה להביך את הטפשים, אלא להקשות עליהם מלקרוא בספר. את דבריו כיוון אל אוכלוסיה מצומצמת, ולא בשל איזה אינטלקטואליזם, שלכאורה עדיף, אליבא דרוקאס, על פני מבוכת העניים והטפשים, אלא בדיוק להפך – דווקא בשל מבוכתם המוצהרת של הספורים מבין העשירים והמלומדים, הספורים שמרשים לעצמם להיות מובכים במבוכת סוקרטס, מבוכת זה שיודע דבר אחד, כלומר יודע שאינו יודע דבר.
ולא רק זאת אלא גם זאת: רוקאס מצביעה על אירוניה בין נסיון הרמב"ם להסתיר את הידע ולשלוט בו לבין העלאתו לאינטרנט. טענות מעניינות, שהועלו – איך המקרים הצטרפו! – בכתבתו של אסף תמרי שפורסמה לפני ארבעה ימים בלבד ב-nrg הרשת. בכתבה הצביע תמרי על הבעיות הללו, וראיין את פרופ' מנחם לורברבוים ופרופ' משה הלברטל, שנתנו את דעתם על שאלת הפצת הידע, ועל השלכותיה – אם ישנן כאלה. ואם אנחנו כבר בעניין של לתקן-פה-לתקן-שם, הספר לא עלה לאחרונה, כפי שטענה רוקאס, אלא לפני שנה.
אבל הטעויות של רוקאס הן רק בעובדות. כולו פילוזופיה, אה? חה חה. חה חה. מכל מקום, רוקאס, כמובן, לא קראה את הכתבה של תמרי. הרי לא יכול להיות, כלומר – אחרת בוודאי היתה נותנת איזשהו קרדיט, למישהו, או לפחות, לא הייתה חוסכת, בצורה כל כך מביכה, את הקרדיט מעצמה.