הרוני סומק במוסך
22 בפברואר
אה, כן. נראה שביורק, עירוֹ של אוֹדֶן, מציינים את יום הולדתו המאה של המשורר בהדבקת כמה משיריו למוניות בעיר, ואפילו אפילו הביאו שחקן תיאטרון שילמד את הנהגים איך לדקלם פלוס דרמה שירים עבור הנוסעים שבוודאי, הו בוודאי, מתארים לעצמם כמה פונקציונרים יורקיים, יהיו מופתעים. וזה באמת עלאכיפאק.
אבל אני, אני בתל-אביב. וכל הסיפור הזה מזכיר לי חצי-חלום, שבאחד הבקרים האחרונים, איפשהו בסביבות שש חמישים בבוקר, התעוררתי מהרעש של האוטוזבל, יצאתי למרפסת – כדי לנשום (הרגל של בוקר) – ושני פועלי הזבל, שראו אותי במרפסת, ירדו מהמשאית, צעקו הלו הלו, ואחד מהם הצביע על צד המשאית, ואמר במעין חיוך ענקי אבל מאוד כן, "אם תבל הוא שיכור וקרוע, אני הוא שירו הפרוע!". אמרתי נחמד, אבל אני לא הכי בעניין של שלונסקי. אמר לי "גם אני. אבל המשאית עם הרוני סומק במוסך". שאלתי אם יצא לו לפנות אשפה במשאית עם משהו של איציק לאור. אמר: כל הזמן. מסתבר שלכל המשאיות מצרפים שיר של איציק לאור, בקטע של ביטוח או משהו, אבל מהצד של הבפנים. לא לגמרי ברור לי מה הסיפור. מכל מקום, זה היה החלום. עבור.
הערות שוליים