נהוג להתייחס לעולם הספרות הישראלית בזהירות. גם בתוכו וגם מחוץ לו יודעים שהעצבים שמרכיבים את העולם הזה גבוהים. תמיד היו בו ריבים, ותמיד הוא נראה כמו ציוויליזציה על הריסותיה. בזמן האחרון משהו קורה שם. בשל סכסוכים טפשיים יותר או פחות יצאו כמה מחברי עמותת הליקון, שהיא משהו כמו איגוד האינטרנט של השירה, וזרקו, אולי בלי לשים לב, כמה טענות חורצות לגבי "מה זה בשבילם שירה", שאלה לא מעניינת כשלעצמה, והתשובות שהם נותנים מעניינות עוד פחות, אבל מה שמעניין זה מה שהם חושבים ששירה לא צריכה להיות. במהלך ההסברים עולות כל מיני טענות לגבי מה זו לא שירה. אחד המאפיינים של משהו שבשום אופן לא יכול להיות שירה, אומרים שניים מחברי העמותה, הוא משהו "אינטרנטי". גם באינטרנט וגם בשירה, אם אני לא טועה, נהוג להשתמש במלה אחושרמוטה. אז נראה שלכמה מהאנשים בארץ הזאת יש אחושרמוטה בעיה עם איך שהאינטרנט כתובה. ממש מפריע להם שזה בסדר.

במסגרת חזית שפתחה עמותת הליקון נגד כל מיני כותבים עצמאיים, זרק יו"ר העמותה, אמיר אור, שלדעתו כתב העת שעורך רועי צ'יקי ארד, "מעין", מפרסם שירים שהם "כמו-אינטרנטיים". מה זה בעצם אומר, כמו אינטרנטיים? את התשובה מצאתי אצל חברו לעמותה, איתמר לוי שמציג את עצמו, מסיבה לא ברורה, בשם "נועם וואהל", שאומר:

"כל מסטיק שנדבק לנעל הופך למטאפורה" טוען נועם וואהל, לא נגד כתב העת "מעין" אלא כנגד המשוררת סיון בסקין. אני עוצר וחושב על המשפט הזה. כל מסטיק שנדבק לנעל הופך למטאפורה. כל מסטיק שנדבק לנעל הופך למטאפורה. כל מסטיק – ברגע שהוא נדבק לנעל – הופך למטאפורה. המסטיק. למטאפורה. אם זה לא יוטיוב אז אני לא יודע מה זה יוטיוב. אתם קולטים? כל מסטיק – מסטיק, כן? – שנדבק לנעל – הופה מטאפורה. ממסטיק למטאפורה. זזזזזזזזזזזזזפ – מטאפורה. מסטיק! יוטיוב.

בדף הזה אפשר למצוא אותו, את וואהל, מטיח בבסקין, שהשירים שלה הם "היפר טקסט טריוויה רופף עם הערות פופ-אפ וידאו ציניות שנערכו על ידי ילד היפראקטיבי אחרי בקבוק קולה גדול". סליחה, לעזאזל. אבל אני חייב לכתוב את זה שוב, להגיד את זה שוב, להדפיס את זה, להפיץ את זה, לדבר על זה – זה מבריק. היפר טקסט טריוויה רופף עם הערות פופ-אפ וידאו ציניות שנערכו על ידי ילד היפראקטיבי אחרי בקבוק קולה גדול! אם יש אינטרנט – ככה זה האינטרנט. היפר טקסט טריוויה רופף עם הערות פופ-אפ וידאו ציניות שנערכו על ידי ילד היפראקטיבי אחרי בקבוק קולה גדול. אח אינטרנט אינטרנט. ההיית ילד היפראקטיבי אחרי בקבוק קולה גדול, או שמא חלמתי.

ננעל, כרגיל, בטון קלאסי: בציטוט של וואהל עצמו, שכותב –"תעירו אותי כשזה מסתיים", ובמלותיו נהדיר: מילא המין, מילא ההפרשות.

(פורסם כחלק מהטור השבועי לוֹל בנענע מחשבים)