1
בחדר האמבטיה שלי יש ארון כביסה ישן מאוד. מאוד מלוכלך. מאוד דוחה. פעם הדלת שסגרה אותו הפכה לקן ג'וקים, וזרקתי אותה לפח. למעשה עטפתי אותה במאה ניילונים וזרקתי בפח אשפה ירוק ברחוב אחר. אם לומר את האמת החזקתי אותה ביד פשוטה לפנים, כדי להרחיק כמה שיותר מהגוף, והלכתי בזהירות חשדנית עד לפח, ואז היטהרתי במים וסבון. זה היה דוחה. אבל זה לא הסיפור.
2
אחרי שמושבת הג'וקים לקחה את הדלת, נפער חור מתחת לארון + חלון הטפשיים האלה, שעם החור – הפכו לטפשיים יותר.
הוחלט על שיפוץ.
אבל גם זה לא הסיפור.
3
כשניגשתי לבדוק את החור מקרוב, משהו מצמץ אלי מבפנים.
התכופפתי לראות, ומצאתי בול מס.
4
אני לא יודע בגין מה נאלצו הדיירים הראשונים בדירה הזו (את ההיסטוריה הדיירית הקצרה שלה אני מכיר היטב) לשלם מס מותרות. על ארון כביסה? על העובדה שהם מלכלכים את הבגדים? על מה? אולי על סבון מיוחד? מי יודע. שתיים וחצי לירות. את הבולים הדביקו לפני עשרות שנים בתוך הארון הזה.
5
וזה היה הסיפור.
ויש לו סוף טוב.
בצורת דיקט.
וצבע אקרילי.
מוסר השכל:
מאחורי כל מושבת ג'וקים מחליאה עשוי להתגלות שריד לא עתיק מדי לביזוי הביורקרטי של האדם הפשוט.
8 הערות
פתאום הבנתי שהמינוח הזה מוכר לי ממשחק המונופול של ילדותי. המשבצת המעצבנת, בה אתה משלם לבנק מס מותרות.
חבל שסתמתי אותו. הייתי משכיר אותו בתור חניה.
לא התאפקתי. גוגל:
"מס מותרות, מס שהיה נהוג בשנותיה הראשונות של המדינה, כמס עקיף על מוצרים שהוגדרו כבלתי-חיוניים, למשל רכב פרטי או תמרוקים."
אז זה מה שהיה בארון האצילי – רכב פרטי או תמרוקים.
לול, אור.
חבל שאין כאלה עם סכומים עדכניים על היאכטות של שרי אריסון ונוחי דנקנר. אח, ימי הצנע.
יש עוד אפשרות. שהלוח הזה הוא הצד התחתון/הפנימי של איזה רהיט שהשתמשו בו לבנות את ארונית האמבט. נניח, ארון ישן.
הממ, ג'וקים ובירוקרטיה. סלח על ההומור הדלוח אבל האם חלק מהדיירים הקודמים היו קפקא?
1. תתחדש, זה יפה מאוד.
2. אני עומדת להעתיק את הרעיון, כך שאני מניחה ש… תודה!