הפנקס הפתוח

כתונת, פסים, בור, אשפה

06 באוגוסט

אמנות, אשפה, מיכאל סגן-כהן, שואה View Comments

עובדי תחזוקה במוזיאון חיפה השליכו חלק מעבודתו של האמן מיכאל סגן-כהן לפח, כי חשבו שמדובר בפיסת אשפה. למרות שהנסיבות היו יותר תחזוקתיות מאשר ביקורתיות, הנזק נעשה. העבודה "כתונת פסים" (1981) עשויה דיוקן על פח, ולצדו בד מוכתם בפסים כחולים, שאותה שעה הונח על הרצפה עד לתלייתו על הקיר, והושלך. בעבודתו, 

מדווח הארץ, מתכוון סגן-כהן "הן לסיפור התנ"כי והן לשואה". זו שהתרחשה באירופה, כלומר.

*
מעניין לחשוב על הקשר בין הגורלות של כתונת יוסף וכתונתו של סגן-כהן. כתונת סגן-כהן הושלכה בשל תמימות בורה; כותנתו של יוסף נקרעה ובגופו הושלך לבור בשל קנאה צרה. כתונת סגן-כהן עוסקת בשואה; זו של יוסף עסקה בחלום, באושר, בצבע, בחיוּת. ובשעה שכתונת יוסף מלאה את אחיו בכעס ובחרדה (כפי שבוודאי התכוון סגן-כהן שירגיש הצופה בעבודתו), מלאה כתונת סגן-כהן את לבו של האמן בתחושת יצירה ומשמעות (העבודה הוקדשה לאלמנתו). לב יוסף ולב סגן-כהן אותו הלב.

*
שוויה של כתונת סגן-כהן מאה עשרים אלף דולר. הנזק שנעשה, בחלקו, הוא נזק כלכלי. יוסף נמכר לישמעלים בשווי עשרים מטבעות כסף. ההשפלה היא במעשה המכירה עצמו. כתונת יוסף נקרעה ונטבלה בדם. כתונת מיכאל עלתה לכותרות הבינוניות בעיתונים ולא הכתימה דבר. סגן-כהן עומד פה בכותנתו, בשעה שכותנתו של יוסף היא רק מבוא לסיפור על גופו וחלומותיו.

*
אפשר לחשוב על השוואה נוספת, מאוחרת יותר במהלכם של שני הסיפורים. בסופו של דבר מתגלה יוסף בפני אחיו, מנחם אותם ומשחרר את בנימין האסור. סוף השׂבע ובו גוברים הרחמים על הזדון. בסיפור של סגן-כהן מתגלה משהו אחר לפני קהל גדול: אי-הבנה, הגבול בין תחזוקה מבנית ותחזוקה רוחנית, הכישלון החברתי שבכוחו להשפיל את האמנות על-ידי תמחור ומכירה. בצע האחים גדל להיות בצע החברה. גודל האמנות כגודל העסקה.

*
האפשרות ששגריר בשבדיה ישחית עבודת אמנות (בשעה שאחד מקודמיו היה אמן) היא רק מבוא לאפשרות שעבודת אמנות תושלך לפח במתחם מוזיאוני. שתיהן אפשרויות ממומשות. האפשרות שסגן-כהן על זכרו ועל עבודתו הושלך לפח הציבורי כפי שהושלך יוסף לבור, גם היא אפשרות קיימת וממומשת. אנו מלגלגים על אמנות, ואוהבים אותה דרך כסף. אנו שונאים חלומות ואוהבים את הטרגדיה. אנחנו פוחדים למעמדנו מול מה שאיננו מבינים כ"יפה" וממהרים להשליך לאשפה. מעטים שותפים לאבל.